Kodashim
הַתּוֹדָה הָיְתָה בָאָה חָמֵשׁ סְאִים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת. שְׁתֵּי אֵיפוֹת, הָאֵיפָה שָׁלוֹשׁ סְאִים, עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן, עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה. עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ, עִשָּׂרוֹן לַחַלָּה. וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה, וּבַמַּצָּה שְׁלֹשֶׁת מִינִים: חַלּוֹת וּרְקִיקִין וּרְבוּכָה. נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ לְכָל מִין, וְשָׁלֹשׁ חַלּוֹת לָעִשָּׂרוֹן. ב בְּמִדָּה יְרוּשַׁלְמִית הָיוּ שְׁלֹשִׁים קַב, חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה. חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ, קַב וּמַחְצָה לַחַלָּה. וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה, וּבַמַּצָּה שְׁלֹשֶׁת מִינִים: חַלּוֹת וּרְקִיקִין וּרְבוּכָה. נִמְצְאוּ [חֲמֵשֶׁת] קַבִּין לְכָל מִין, וּשְׁתֵּי חַלּוֹת לַקַּב.
הַמִּלּוּאִים הָיָה בָא כְמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה: חַלּוֹת וּרְקִיקִין וּרְבוּכָה. הַנְּזִירוּת הָיְתָה בָאָה שְׁתֵּי יָדוֹת כְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה: חַלּוֹת וּרְקִיקִים, וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה; וַעֲשֶׂרֶת קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיִּים, שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְעַדְוַיִם. ד מִכֻּלָּם הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ז,יד) "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיי", "אֶחָד", שֶׁלֹּא יִטֹּל פָּרוּס; "מִכָּל קָרְבָּן", שֶׁיְּהוּא כָל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִים, זֶה שֶׁלֹּא יִטֹּל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ. "לַכֹּהֵן הַזּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה", וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה בִּפְנִים, וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַתַּנּוּר, אֲפִלּוּ קָרְמוּ כֻלָּם חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קָדַשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָדַשׁ. שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְכֵן אֵיל הַמִּלּוּאִים, וְכֵן שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
נְסָכִים שֶׁקָּדְשׁוּ בַכֶּלִי וְנִמְצָא זֶבַח פָּסוּל: אִם יֶשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר, יִקָּרְבוּ עִמּוֹ; וְאִם לָאו, יִפָּסְלוּ בַלִּינָה. וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְהַמַּפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתֶּיהָ, אֵינָה טְעוּנָה לֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ז,יב) "וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה". הַתּוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם, לֹא וַלְדָהּ וְלֹא חֲלִיפָתָהּ, וְלֹא תְמוּרָתָהּ טְעוּנִין לֶחֶם.
הָאוֹמֵר: "הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה!" יָבִיא הַתּוֹדָה הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין. "תּוֹדָה מִן הַחֻלִּין וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר", יָבִיא לַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין. "וְהַתּוֹדָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין", יָבִיא הַתּוֹדָה הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר. לֹא יָבִיא מֵחִטֵּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֶלָּא מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
מְנַיִן לָאוֹמֵר: "הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה", לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טז,ב) "וְזָבַחְתָּ פֶסַח לַיי אֱלהֶיךָ צֹאן וּבָקָר", וַהֲלֹא אֵין הַפֶּסַח אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים? אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "צֹאן וּבָקָר"? אֶלָּא לְהַקִּישׁ כָּל הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר בַּפֶּסַח: מַה פֶּסַח, שֶׁהוּא בָא חוֹבָה, אֵינוּ בָא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָּא בְחוֹבָה, אֵינוּ בָא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. "הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים!" הוֹאִיל וְהֵן בָּאִים חוֹבָה, אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. הַנְּסָכִים בְּכָל מָקוֹם, אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.