Skip to content

Parah · Chapter 12

Text display

Font size: 19px

Go to a reference
Same place in another edition

Anchor: Mishnah.Parah.12.1

Side by side

Tap a number or a passage to select it.

Tohorot

האזוב הקצר. מספקו בחוט ובכוש. וטובל ומעלה ואוחז באזוב ומזה. רבי יהודה ור' שמעון אומרים כשם שהזייה באזוב. כך טבילה באזוב:
הזה. ספק מן החוט. ספק מן הכוש. ספק מן הגבעול. הזייתו פסולה. הזה על שני כלים. ספק על שניהם הזה. ספק מחברו מיצה עליו. הזאתו פסולה. מחט שהיא נתונה על החרס והזה עליה. ספק על המחט הזה. ספק מן החרס מיצה עליה. הזייתו פסולה. צלוחית שפיה צר. טובל ומעלה כדרכו. ר' יהודה אומר הזייה ראשונה. מי חטאת שנתמעטו. טובל אפילו ראשי גבעולין. ומזה. בלבד שלא יספג. נתכוין להזות לפניו. והזה לאחריו. לאחריו והזה לפניו. הזייתו פסולה. לפניו. והזה על הצדדין שלפניו הזייתו כשרה. מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו. מזין על האדם ועל הכלים ואפילו הן מאה:
נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה. והזה על דבר שאינו מקבל טומאה. אם יש באזוב לא ישנה. על דבר שאינו מקבל טומאה. והזה על דבר שמקבל טומאה. אם יש באזוב ישנה. על האדם והזה על הבהמה. אם יש באזוב לא ישנה. על הבהמה והזה על האדם. אם יש באזוב ישנה. המים המנטפים כשרים. לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת:
המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש. ונמצאו המים פסולים פטור. מחלון של יחיד ונכנס למקדש. ונמצאו המים פסולין חייב. אבל כהן גדול בין מחלון של יחיד בין מחלון של רבים. פטור. שאין כהן גדול חייב על ביאת המקדש. מחליקין היו לפני חלון של רבים ודורסין ולא נמנעין. מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן. אין מטמאין:
אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא בכנפו. מזה עליו. אף על פי שיש עליו כדי הזייה טהור. כמה יהא במים. ויהיה בהם כדי הזייה כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה. רבי יהודה אומר רואים אותם כאילו הן על אזוב של נחשת:
המזה באזוב טמא אם יש בו כביצה המים פסולים והזיתו פסולה. אין בו כביצה המים כשרים והזיתו פסולה ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו. אפילו הן מאה:
הטהור לחטאת שנטמאו ידיו. נטמא גופו. ומטמא את חבירו. וחבירו את חבירו. אפילו הן מאה:
לגין של חטאת שנטמאו אחוריו נטמא תוכו. ומטמא את חבירו. וחבירו את חבירו אפילו הן מאה. הזוג והענבל חבור. כוש של רובן לא יזה לא על הכוש. ולא על הפיקה. ואם הזה מוזה. של פשתן. חבור. עור של עריסה שהוא מחובר לפיקו' חבור. המלבן אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה. כל ידות הכלים הקדוחות חבור. רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות:
הסלים שבקנתל. והמטה של טרבל. וקרן של כליבה וקרנין של יוצאי דרכים. ושלשלת המפתחות. ושלל הכובסים. והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה. ואינו חבור להזייה:
כסוי מיחם שהוא מחובר לשלשלת. בית שמאי אומרים חבור לטומאה. ואינו חבור להזייה. בית הלל אומרים הזה על המיחם הזה הכסוי. הזה על הכסוי לא הזה המיחם. הכל כשרים להזות חוץ מטומטום. ואנדרוגינוס והאשה. ותינוק שאין בו דעת. האשה מסעדתו ומזה. ואוחזת לו במים. והוא טובל ומזה. אם אחזה בידו אפילו בשעת הזייה. פסול:
טבל את האזוב ביום והזה ביום. כשר. ביום והזה בלילה. בלילה והזה ביום. פסול. אבל הוא עצמו טובל בלילה. ומזה ביום. שאין מזין עד שתנץ החמה. וכלן שעשו משעלה עמוד השחר. כשר:

Source and terms: Mishnah (63 tractates), Romm edition, Vilna 1913 · public domain · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913; digital text from Sefaria-Export (licence field 'Public Domain'; digitized from the National Library of Israel scan). · terms · source

Bookmarks, notes and the reading position are stored only in this browser.