Kodashim
טְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, אֵינָן חוֹלְקִין בַּקָּדָשִׁין לֹאכַל בָּעֶרֶב. אוֹנֵן נוֹגֵעַ וְאֵינוּ מַקְרִיב, חוֹלֵק לֹאכַל בָּעֶרֶב. [בַּעֲלֵי מוּמִין,] בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין, בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין, חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין, אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין. כָּל שֶׁאֵינוּ רָאוּי לַעֲבוֹדָה, אֵינוּ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר. וְכָל שֶׁאֵין לוֹ בַבָּשָׂר, אֵין לוֹ בָעוֹרוֹת. אֲפִלּוּ טָמֵא בְשָׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, וְטָהוֹר בְּשָׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים, אֵינוּ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: (וַיִּקְרָא ז,לג) "הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן, לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה".
כָּל שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ, לֹא זָכוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (וַיִּקְרָא ז,ח) "עֹלַת אִישׁ", עוֹלָה שֶׁעָלַת, לָאִישׁ. ג עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחָטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלַת לַבְּעָלִים, עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים. אֶחָד עוֹלַת הָאִישׁ וְאֶחָד עוֹלַת הָאִשָּׁה, עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים.
עוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים, לַבְּעָלִים, וְעוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, לַכֹּהֲנִים. קַל וָחֹמֶר: ⟨קול⟩ מָה אִם עוֹלָה שֶׁלֹּא זָכוּ בִבְשָׂרָהּ, זָכוּ בְעוֹרָהּ, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁזָּכוּ בִבְשָׂרָן, אֵינוּ דִין שֶׁיִּזְכּוּ בְעוֹרָן? אֵין לַמִּזְבֵּחַ מוֹכִיחַ, שֶׁאֵין לוֹ עוֹר מִכָּל מָקוֹם.
כָּל קָדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶן פְּסוּל קֹדֶם לְהֶפְשֵׁטָן, אֵין עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים; לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן, עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים. ו אָמַר רְבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים: מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹר יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרִיפָה. אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ, שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵפָה, שֶׁיֵּאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: [אֵין] 'לֹא רָאִינוּ' רְאָיָה, אֶלָּא יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרִיפָה.
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין, בִּזְמַן שֶׁהֵן נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן, נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן, וּמְטַמִּין בְּגָדִים; אִם אֵינָן נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן, נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַבִּירָה, וְאֵינָן מְטַמִּין בְּגָדִים.
הָיוּ סוֹבְלִים אוֹתוֹ בַמּוֹטוֹת. יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה, וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ, הָרִאשׁוֹנִים מְטַמִּין בְּגָדִים, וְהָאַחֲרוֹנִים אֵינָן מְטַמִּין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּצֵאוּ. יָצְאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְטַמִּין בְּגָדִים. רְבִּי שִׁמְעוֹן [אוֹמֵר]: אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵינָן מְטַמִּין בְּגָדִים, עַד שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן. נִתַּךְ הַבָּשָׂר, אֵין הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְגָדִים. ⟨חֻתַּךְ⟩